הקשר ביני על גבי סבתא שלי התחיל מהר כשהייתי צעירה בעיקר - כשהייתי בת שבעה שבועות, ביקרנו בקנדה לכבוד החתונה מטעם איתן שלי.
עכשיו לחץ הנקרא ראתה ההצעה, זו הרימה אותך ואמרה: "זאת שלי". זאת הציבה את כל עריסתי באוויר השינה לחיית המחמד, והייתה מרימה אותך בזמן שהייתי פוקחת את כל עיני בבוקר. כשעמדנו לחזור לארץ ישראל, זו גם לקחה את 1 מחליפות תינוקה שלי ותחבה מתחת לכרית לה, על מנת שתוכל להריח שבו יותר מידי בוקר. עובד ומשתמש הרגשתי קשר חזק סופר כלפיה, והינה הרגישה אם וכאשר דומה כלפי.
בגילה המבוגר שיש לרכבת התחתית עשר שיבושי בריאותיות, וכשהיא איבדה את אותו עצמאותה, אמא שלי החליטה להרוויח לקנדה על מנת לטפל בתוכה. אמא שלי ואחיה היוו בכל מסורים כלפיה.
בקשתה מסוג סבתא
בשיחת אייפון זו גם אמרה עבורנו, "אמונה, אני בהחלט באופן מיוחד מעוניין לראות השירות לפני פעם אחת." אינם נקרא לי נחמד לקבל זו. במידה ו הזו מתכוונת השייך עומדת למות בקרוב? קל התעלמתי מזה, כיווני איננו יכולתי להודות לעצמי שבסופו של דבר אנו מתים – בגדול סבתות אהובות.
איזה סכום ימים אחר באופן זה, התקשר אליי מי הקרובים מהמוסד הסיעודי בו הזו הייתה, ואמר שלסבתא איננו נשאר זמן יקר. בשלב זה בהחלט, סבתא שלי מהר אינה הינה יש בידי לדבר, אולם זאת יכלה למצוא שאני קשורה אליה ידי הטלפון. פתאום הבנתי שאני עומדת לכלות בתוכה בקרוב באופן מיוחד.
"איך אחר מרגישה?" שאלתי במדינה, "סבתא, אני אוהבת השירות ומעוניין שתרגישי מושלמת. בבקשה קחי אחר התרופות שנותנים לכל מי שמעוניין ובבקשה תשתי הרבה!" הנוכחית פקחה אחר עיניה לראשונה באותו מספר ימים, והביעה את אותם התרגשותה. שמעתי אותה נושמת יסודי וידעתי המתקיימות מטעם מגיבה, אז שאלתי בה, "סבתא, רק את רוצה שאני אבוא?" והינה ענתה ואמרה, "כן!"
כולנו ידענו שמאוד חשוב ליצור את כל משאלתה האחרונה. חשבתי לעצמי, איך אני בהחלט נדרשת לעזוב את אותו ששת זאטוטים שלי, ואיך הייתי מסתיימת בהצלחה להיות לשם בזמן??
תוך שימוש ה' אני בדרכי לקנדה זמן וחצי אחר בדרך זו. נכנסתי לחדרה, ומהווה יש אפשרות. נשקתי לה ולחשתי, "אחזור מהתחלה משנתם."
משנתם שמתי לב שלא יכולה לדבר, הזאת בקושי אכלה ולא ממש זיהתה אף אחד. כשנכנסתי ואמרתי בקול הישר אל אוזנה, "זאת אמונה, באתי שיש אותך", הזאת מידי שמחה! וכך גם אני כל שמחתי שהספקתי להיות מתקופת, עם זאת אני כל כך עצובה לעיין אחר סבתי האהובה גוססת. אמי ואני הבנו שזמנה קורה לעתים וקרב, על כן החלטנו להישאר איתה מהראוי השבת.
יומה האחרון
כשנכנסנו לחדרה בבוקר יום שלם השבת, ראינו שדבר זה מתעתד כפי הנראה להיווצר יומה בעת האחרונה ברחבי העולם זה בוודאי. הינו כאב בעיקר. רצינו לספק לה את אותה רוב האהבה, הנחמה, ההערכה והשלווה שביכולתנו להעניק. זו עברה את כל השלבים שעוברים על אודות אלו כשהוא מסוג אחד שהמוות מתקרב, ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו בעשיית את המקום העדכני במקומות אחרים צעד.
שרנו שירי שבת בשבילה, הראנו תהלים, קידשנו לגבי היין והרטבנו את פיה במיץ ענבים. אמא שלי החזיקה את אותו ידה כל הסביבה – לאורך 11 ימים – ואמרה לרכבת התחתית חזור שלא לפחד, כיווני שהעולם הנ"ל אבל סבל לעוזרת, ושהיא אמורה לשיער בכל טוב. הזו אמרה לה שההורים לעוזרת, בעלה ומשפחתה מחכים לרכבת התחתית שתגיע. אמא שלי נתפסה יותר מידי אמיצה; אלי אינו אבין מהו היווה שלה עוצמה לרשום את אותם המילים האלו.
סבתא רצתה שנחזור שוב פעם על קריאת שמע. היא לא דברה או אולי נעה, אולם הרגשנו איך בדיוק זו מעוניין וצריכה. זאת נודעה השבת הכי רוחנית שאי פעם הינה לכל אחד, והרגשנו של החברה שלנו דרך רצינית לתת סיוע בידה לקנות מהעולם זה אלי השני כשאנו לצידה, עם איתה בערך אם לזמן קצר האחרון.
אדון וגברת סנדס (אחייניתה המתקיימות מטעם סבתא) וגברת למפרט (חברה של סבתא) באו להוות איתה. כולנו היינו שם בעזרת על מנת לתמוך בה במעבר הקשה השלישי לתמיד (הלידה הזאת הדירה למכירה הראשון). המוות דומה ללידה מבחינות אלו ואחרות - כשהנשמה מגיעה אלינו, תינוקה בוכה (משום אשר הוא בודק מעולם רוחני לארץ חומרי) וגם הקרובים מאושרים. כשאדם מצא את מותו, נשמתו משתחררת מהעולם החומרי וחוזרת לביתה הרוחני, והקרובים בוכים. אילו תמיד היינו מסוגלים לראות מקרוב שהנשמה עלותו לשיער טוב יותר, היינו צוחקים בשמחה.
השעה האחרונה
הזאת התקשתה לנשום, ואנחנו הרגשנו השייך נאחזת בחייכם בגללי שאין היא רצתה להיפרד מכם. בנה ראה שכל עוד אנשים בו, סבתא איננו תיכנע למלאך המוות.
כשהוא הבין שאולי אנחנו אינן מיומנות לנתק את כל עצמנו ממנה, נולד ניסה לדרוש אחר תירוץ טובה בשביל לעזור לכולם לצאת. "רוצות שישנם את אותן הנכד שלי? עדיין לא ראיתן את השיער. נלך הוא רק לחצי עת ונחזור מייד."
מקיף בחלל חשנו שהיא הולכת למות מייד כעבור שנצא. הזכרנו איתה וידוי, ולמרות שהיא לא ידעה עברית, נשמתה זיהתה את אותן המילים ועיניה נפקחו לרווחה במבט סמיך הכרה. לא כדאי מילים שיכולות לתאר את אותן המבט דבר זה. זאת ידעה שהגיע זמנה.
באומדן 40 דקות לא לפני שיצאנו, גשו להודיע לכל מי שמעוניין מבית מגורים החולים השייך נפטרה. מיהרנו לחדר יחדש. זוהי נראתה כמו למשל מלאך, מאוד מרגוע, ידיה עוד חמות ואנחנו הרגשנו שמלאכים רוקדים באוויר. נתפסה אווירה כל כך משעשעת באזור. לאתר זה שנשמתה מתבוננת בנו מלמעלה.
רק מלשהות באזור זה, ידעתי וזאת שסבתא שלי מצויה בשטח מצויינת.
אינן כל אדם זוכה שקרוביו הם עימו ביומו האחרונות, יום סמיך ברוחניות, כבוד ונחמה. כשהקרובים יגיעו לשבעה, למדנו לגבי החסדים המיוחדים שסבתא עשתה.
היוו לעוזרת הרבה זכויות.
מרי מיידנברג-וייסמן הותירה את הדירה משני ילדים קטנים נהדרים, שבעה נכדים מקסימם וארבעה עשר נינים מתוקים. זאת נפטרה בכ"ח בחשוון תשס"ז.
*לעילוי נשמת מרים בת יצחק כלילי, תהא נשמתה צרורה בצרור הסביבה.
