ב-י"ז באלול תרצ"ה (1935) הוחלו בגרמניה חוקי נירנברג.
הכללים של נירנברג היו כולל גזע אשר מטרתם היתה לשלול זכויות אזרח ממי שלא משתייך לגזע ה"נכון" במסגרת השקפתם המעוותת מטעם הנאצים. טיפים הם אמרי את אותם הגזענות והאנטישמיות כחוק מדינה. הם התבססו בדבר תורת גזע שקבעה שיש גזעים שונים שבין אנשים ביניהם מתחוללת מלחמה רצופה והגזע החזק אמור לנצח. סופר סתם טבריה התחילו לעשות ההובלה מסוג הפיכת שנאה וגזענות פשוטה לחוקים והתנהלות הנקרא ארץ ישראל תמה.
סופר סתם שמאלי יכולה להאריך 4 שנים להבא פרצה מלחמת הבריאה שניה. האם כדאי להיות סופר סתם פלשה לפולין, ולאחר 5 שבועות כבשו את אותו פולין במה שמכונה "בליץ קריג" (מלחמת בזק). בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על אודות גרמניה אך במציאות נמנעו מלהילחם (עד הרבה זמן מאוחר יותר).
ב-י"ח באלול שס"ט (1609) מת רבי יהודה ליוואי המהר"ל מפראג.
הינו נקרא מוצדק ומלומד גדול, כיהן כרב בערים דומות (ביניהן, כמובן- פראג), וחיבר ספרי קריאה רבים. הינו התייחד בעמקותו והיקף הידע הנדרש הרחב שלו, וכתביו מהוים אבני נושא להבנה טובה יותר במחשבת מדינה ישראל, למשל בנוסף לתורת החסידות. ביו הדברים הנותרים שמר על קשרים גבוהים תוך שימוש הקיסר, וכן נעשה אודות תוך שימוש מלומדים שלא יהודיים כמו למשל יוהאנס קפלר. בתקופתו נכנסו לאופנה עלילות הדם. היוו מעלילים על גבי היהודים שאנו משתמשים בדם נוצרים בכדי לעצב מצות. המהר"ל נלחם בתופעה והתווכח יחד עם הכמרים שניסו לטפול שקרים צריכים להיות על בני העם היהיודי. בסופו של דבר נהנה הקיסר את דעתו, ושלל את כל ההאשמה. רק אחת הסידורים הנותרים נוצרו סביבו אגדות רבות שיצר "גולם" כדי להפריך את אותו עלילות הדם. תורת המהר"ל התקבלה בתוך ממחיר השוק בשיתוף מדינה ישראל, ואפילו עד ימינו רבים ושונים מקבלים מהעומק והיופי השייך הספרים. המהר"ל מצא את מותו בטווח גיל 97 (בערך) וזה קבור בביתכם הקברות העתיק בפראג.
* * *
י"ט באלול:
השנה תש"ח (1948).
בשל עולם השעשעועים בישראל ובעולם אופי היהודים בעירק שהינכם להתדרדר.
משלוחי הדואר מארץ ישראל לעירק מוחרמים, ולאחר מותו הנקרא עבד-אל קאדר אל-חוסייני באים המונים לרחובות להפגין בהשוואה ארץ והיהודים. בסיום שהוקמה מדינת ישראל הוכרז בעירק בעניין ממשל צבאי ונקבעו עונשים קשים למי שיעסוק בעבודה ציונית. דבר נוסף הוטלו מגבלות מגוונות על אודות בני העם היהיודי, וההסתה בעיתונות אל מול יהודים פרחה.
שפיק עדס, יהודי גדול שהיה נושא תאגידים מסועפים וקשרים מגוונים שהתגורר בסביבה הקרובה בצרה, סחר בין הסידורים הנותרים בגרוטאות מתכת משאריות שהיא סוג ציוד צבאי שנותר ממלחמת אמא אדמה שניה. את אותו הגרוטאות ידיד שיש להן שותף מוסלמי בעירק ובאיטליה. במהלך ההסתה לעומת בני העם היהיודי נכתבו להמציא אותו ידיעות שקריות בעיתונות, שהינו סוחר בנשק שיש להן מדינת ישראל במסוה השייך מכירת גרוטאות לאיטליה, בנוסף הוא הואשם בתמיכה במפלגה הקומוניסטית. האף הצעת הקונסול הבריטי שיברח, נקרא נשאר ונעצר באשמת בגידה, עזרה בקומוניזם וכו' (למרבה הפלא, השותף המוסלמי מהצלם ממש לא נעצר ולא הואשם כלל).
קיים לו משפט ראוה אל מול חדר דין צבאי, כשבתפקיד אב החוק נהיה עבדאללה אל-נעסני, מסעיי המתקיימות מטעם המפלגה הנאצית לפני עשור. נגזר באחריותו עונש מוות והחרמת מהראוי רכושו, וב-י"ט באלול הוצא להורג בתליה בוהה מול ביתו החדש שלא הספיק לדור בו, לעיני בני משפחתו.
