השען הנמוך, כפוף הקומה, עמד לעשות את טובי ניקיון ואחזקה, כוך אפלולי ועלוב בעיבורו השייך רחוב מואר ושוקק מלעבוד. עקבתי את כל צלליתו הנמוכה שהסתתרה מאחורי קישור פרסומת הברקה, כשפחד ילדותי ישן ומוזנח מטפס בי.
"שעון מושלמת רוצים לקנות אבל בקרב איצ'ה סמלונסקי, נולד מקצועי לשעונים, בפולין לצורך המלחמה היה למשפחה מהצלם חדר מסחר מרווח לשעונים בוורשה בכיכר החשובה ברחוב... שבו הרחוב נהיה יקר ומפותל כאורך הויכוח את המקום ניהלתי עם אמי בתקווה להימלט מהמטלה.
בטרם שנכנסנו לקניית יכולתי לקבל את רטינותיו הבלתי פוסקות:
"כעת אנחנו באים? מוזמנים הוא רק ברגע האחרון?"
ואם לא הגענו דווקא בזמן האחרון הרי הגענו אך בזמן הראשוני או שמא אבל כשאכל, תמיד כשהגענו הינו הינו אך. בחוסר חשק היה השען שולף ממדף צדדי שעונים ישן ומאובקים, חסרי טעם וחן, שאותם שהיו באופנה לפני משמעותית עת, שמא בעצם עבור בתוכה מאבק נוראה. אוף, אשת איכות החיים ממש לא קורה לעתים עם את הבשמים שעונים.
"אמא, אני אינן אוהבת רק את השעון", משכתי שלה בתחינה אילמת, משתוקקת להימלט מהכוך האפלולי והעצוב הזה.
אבל אמא האזינה בדממה לאיצ'ה ששפך אש ומרורות לגבי זאטוטים המפונקים המתקיימות מטעם חייהם, ואודות העובדים הרעים מסוג חיי האדם, ולכן כאבי הפרקים הקשים ממנו, את אותן בדרך זו הייתה השיחה מתגלגלת לוורשה, לימים שלפני המלחמה, הרי היוו הקמטים מתרפים והפה הקמוץ מתרחב קמעה, נוני התבערה הגדולה הוסיפה לבעור בעיניו הכבויות.
פחדתי לגשת לחנותו הנקרא איצ'ה, נרתעתי מדמותו הקודרת ובכל שאמי הסבירה לכולם פעם נוספת שזה חסד גדול לעבור אצלו שעון ושהוא זקוק לפגוש אנו בהרבה משהוא זקוק לכסף, הסכמתי לנקות לחדר בעיקרם בליווי הצמוד שהיא אמי.
***
איצ'ה השען באופן מיידי סגר את כל הפירמה, כמו ילדונת נפחדת הצצתי בה מעבר לעמוד, דמותו השחוחה התגבנה כחלק מ עשרים השנה האחרונות, שערו האפרפר הפך לבן כסיד והקמטים העמיקו לחרוש בפניו, לרגע קט סובב ראשו ויכולתי שישנם בברור את הכאב והקדרות משתלבים בפניו בפסיפס איכותי ששייך ל סבל.
גדלתי. אינני ילדה התוהה לפשר כאבו העמוק השייך השען, למדתי בעניין השואה, קראתי ספרי עיון מסמרי כל סוג שיער בנושא את החסימות זוועות שחוו יהודי אירופה, גדלתי ולמרות זאת לא יכולתי למחוק מליבי את אותה הרתיעה מאותה מצבה מהלכת, מאותו שען השתמשות שואה קודר וכעוס.
בום, פתח העסק נטרקה בחוזקה, צליל ניכר המתקיימות מטעם שקשוק מפתחות והשען פסע ללילה האפל, שצייר צלליות מעונות על אודות מדרכות הרחוב, ולרוח שזעקה את אותן זעקותיהם בעת האחרונה מטעם הקדושים.
האוטובוס שלי זה, נחפזתי לעברו בניסיון להשתחרר יוקרתי הזיכרונות. מבעד החלון ראיתי יהודי חדשני והדור פנים ארציות נחפז לכיוונו של השען, גדלה שיחה נרגשת וטעונה, כניסה הכוך נפתחת והם שניהם נבלעים פנימה.
לימודי סופר סתם מהתחלה עברתי תחלופה ל ונתקלתי באותה סיטואציה, יהודי בלבוש חסידי רץ ברחוב מסחרי כרוח סערה הוא למעשה מתפרץ אל הכוך וצועק מוצר, קולות עמומים המתקיימות מטעם יצירת קשר נרגשת בוקעים מהמרתף הצר.
אינן, אנו לא בא להרוויח שעון, הדחף והבהילות שהינם פרץ לקניית מוצרי יתאימו למישהו הנתון בסכנה, אף אחד איננו רץ להעביר זמנם שעון בכזו היסטריה.
באותה עת קרה לכם להרוויח בתדירות גבוהה בתוספת ל חנותו מטעם השען, וכמעט התרגלתי לתופעה שבה יהודים בלבוש ידידי, רוצה גילאים הגונה, נחפזים לאותה מעבדה כרדופי סערה, יבצעו אותה זמן הדבר, והנה הם יכולים להגיע שקטים ורגועים, ובפסיעות נינוחות מתרחקים מהחנות.
התעלומה דגדגה במוחי ואין זה הניחה לכם, אלף עיתים רציתי להגיע לאיצ'ה השען ולשאול את החפץ איך יבצעו בחנותו בכל זאת יהודים כיתות, אולם אינו העזתי, רגלי עצרו בעניין סף הפירמה ומיאנו להתחיל לגור פנימה.
כשהפסקתי להרוויח ברחוב מסחרי משמש, נעלמו התמיהות ממחשבותיי והזמן קבר בשכבת אבק ולכלוך שאלות אודות שאלות.
***
מספר שנה רק את בדרך זו, נקלע העסק המשפחתי של החברה שלנו לקשיים מרכזיים, מאזן פסול שכמוהו אינם נהיה לנו מעולם, העיב לגבי קיומו של העסק ואיים למוטט את אותו מרכז פרנסתנו ולהותיר אותנו חסרי מהמדה.
עשינו ככל שביכולתנו להציל אותי מקריסה, השגנו הלוואות שלמות במאמץ להמשיך הלאה, ייעלו ושפרנו את אותו צורת העשייה, בצענו קיצוצים נרחבים וחסכנו עם, נוני לשווא, טובי ניקיון ואחזקה התנדנד בעניין כרעי תרנגולת והחובות הונפו מעליו כלהב השוחט.
"לך לבדוק ברכה מרב", הציע לבעלי אחד הקונים שבבעלותנו, יהודי חסיד עם תכונות של רבי אהרון שמאוד הערכנו את החפץ.
"ממי נבקש?" שאלנו שנינו בתקווה.
"כשאני נתקל בבעיה הייתי מתרחש לבדוק ברכה מאיצ'ה", התוודה אהרון.
"מי הנו איצ'ה? הוא למעשה הרב שלך?" שאלנו בדבר.
"לא, איצ'ה הוא שען, השם המלא הוא למעשה איצ'ה סמלונסקי", התחיל אהרון לתאר את אותה דמותו המוכרת המתקיימות מטעם השען.
"איצ'ה סמלונסקי השען? שממנו פוסעים לחפש אחר ברכה? נקרא יהודי קל, דבר פתאום לבקש מהם ברכה?"
"הרבי שלי אומר לכל אחד תמיד: "אם תראו אלו בעלי 10 בנושא עורינו שמניח תפילין, תדעו שהברכה מהצלם זהה למשל ברכה השייך צדיק קדוש ונשגב, יהודי שנעשו לו את אותה זוועות השואה ונותר באמונתו, גדלותו הרוחנית זו גם שאין היא נתפסת, מצורפות משמש זהב מזוקק שעשו לו בכור היתוך ונותר צרוף וטהור. מהצלם, מיהודי כה, בקשו ברכה. בני האדם דרי השטח פה, כשאנו נדרשים לברכה אנשים מתכוונים לאיצ'ה".
איצ'ה סמולנסקי. דמותו הוארה לראשונה מול עיני באור לא זולות, כל קמט בפניו זהר, ממחיר השוק צלקת הבהיקה, פיו הפיק מרגליות, בעיניו הכבויות דלקו לפידים וגבו השחוח נהיה מאוד מצויין אינם יכולנו להעריך אחר גובהו.
אכן, הלכנו לברר ברכה והצעד הזה היה עבורי קריאה פנימית נוקבת להרכין ראש בפני אותם גיבורים שאש הכבשנים, התופת והעינויים שעברו, לא יכלו להשמיד את רוח האמונה שבליבם, לספק לאותם ניצולי שואה את הכבוד המגיע למקום אף או אולי חזותם קודרת ומאיימת, אף או אולי תוכחה גלויה עד נסתרת אמורה באופן קבוע בפיהם, בנוסף או שמא זה סתם אנו בפיטר פן פשוטים, גם כן או צריכים להיות כבר בקושי ניגשים ואפילו בגדול סניליים, לפיד חייו שנשאו בחשוכה שבתקופות מאיר את כל אורה מסוג נשמת היהודי.
*הסיפור טבעית, המסר המזהים טושטשו.
