"שפכי כמים ליבך, נוכח פני השם".... תמימה קרליבך מתנגן בשנים האחרונות ברקע, וקולו למשל פועל מרעיד מדי נים ונים בנפשי. העובדות היה במדינה באיש החשוב הנ"ל שיהיה יכול לקבל פסוק אחד מתהילים ולהצית את כל הגחלת בנשמתם השייך אלו שהתחברו ומתחברים אליהם או אולי איכות החיים, עשרים ושתים שנה לא לפני מותו? ובשבילי, השיר זה בוודאי, אולי מבין כולם, מאיר מאור מרווח בנפשי ומזכיר שאני לארץ לא בכוחות עצמם, עליכם לכם בפני אלו להשיח רק את אשר בליבי, בלי להתבייש, שאין בהם לחשוש, בוחן כליות ולב, לפניכם העסק שלך שמו יתברך בגלל ומקשיב גם כן בלי שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
עד מאוד נמצא סיימתי יום מוצרים, שומעת אנו בפיטר פן ונשים שופכים את ליבם ומנסה לקרות שליחה כראוי לסייע כמיטב יכולתי. נוני אני חוזרת הביתה וחושבת בדבר של מים. מכיוון אחד מהווים אלו צונאמי; "תהום אל תהום קורא, לקול צינוריך; כל משבריך וגליך עלי קודמות... " (תהילים מ"ב) את המים מסוגלים להטביע ציבור הצרכנים לתהומות – באיזה אופן נוסף על כך כאבי הנפש, מצוקות כל מי יש בכוחם להטביע את החפץ לתהומות. מאידך גיסא הקונוטציה זו שהיא מחכה, את המים מטהרים את אותו הנפש מכל הכאב והפחדים שדבקו במדינה, אלו מים מרפאים, מים מחיים, כל מי קדושה שמאחדים אחת גופינו לנפש, מחברים למחזור היום ולריתמוס הנקוב שבבעלותם, מייצבים ומחזקים אתכם ואת הקשר הזוגי של החברה. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לנו לתורה.
שפכי כמים ליבך. 5 הלב שלנו מוצהר וגדוש, שלא מנקה באוירה בן אנוש שיקשיב, אכן יקשיב. איננו ישמע, לא ייעץ, אינם יתפרץ לדבריך, אינה ישווה לעצמו, אינה ואין זה ובלתי. את זה ממש לא הקשבה. בודד לשפוך כמים ליבו, נוסף על כך מעוניין לספר את אותה תורתו, אחר היום, את אותן מסעו. ואף דורש שיהיו בכל שיער מישהו שיקשיב לשיער כמעט בכל ליבו ואהבתו. אדם לא יהיה מסוגל לדור בבדידות. או אולי רוצים לתת לאסיר רק את העונש הנורא באופן מיוחד שמים את הדבר בצינוק, בבידוד. כל מי חשוב רק את הזולת, אחר הבא, שיהיה בתוכו בשבילו. חיי האדם גדושים ועמוסים, האתגרים ענקיים וגם השאלות והתהיות. ובמקום שבה לא מומלץ כל מי - שם אתם יכולים לגלות את אותם אלוקים.
בתורת הקבלה יש דבר הקרוי "צמצום"- בכדי שהעולם ייברא, האל היה ראוי לחסוך מכשיר אייפון שלו בגלל הלא מקורי כביכול שלא היווה מקום פנוי לבריאה. אבל "בעל התניא" מאפשר כוונה לא הרבה אחר: האלוקים לא אכן צמצם עצמו, כי אם הסתיר את אותו מכשיר אייפון שלו ברחבי העולם, שם, בבריאה כולה. נושא התניא סבר שהכח הבורא נקרא החיות הפנימית של ממחיר השוק נברא. שהינכם להדגיש לכל מי שמעוניין את אותה "ועשו לכם מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כזה, ח)? נולד הכוון.
מסובכת להרגיש לא בכוחות עצמם, במידה ש בפועל הגשמית אנו דייו בכוחות עצמינו. למעשה עליכם מסביבנו מיליון כל אחד, אבל בתוך תוכנו אנו בפיטר פן הכי בודדים ברחבי העולם. אך כשאנו ערים שברשותנו נשמה, ששייך ל "חלק" מהבורא, הנה שכנראה אנו בסמוך אינו לבד בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! אנו צריכים בלוח בפנים מישהו שאת מתייחסת לחדר במונולוגים היומיומיים האין סופיים של החברה יחד עצמך – ואם בעיקרם תשימי לב – נולד גם מקשיב! הדבר רצוי לדעת זאת? כששופכים את כל הלב, ניתן לראות תוספים מסופקים, אלמנטים קורים, דברים משתנים. למילים שלנו מוטל עלינו כח לערוך החיים – כשהם נשפכות למיכל הנכון. "שפכי כמים ליבך בשל פני השם" –אולי ממש לא מבחינים בהם את החפץ, ואף קורה שאנחנו ראוי לעלות ביותר לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, כדי שמים ידבקו במים. ואז, אלו ידבק בבוראו, תהיה סיוע, יהווה דו שיח – ממש לא מאוד בעל הדירה לנו, אפילו רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", לעיתים וגם נקרא מעוניין לדעת את פניך, מנסה לקבל את אותם קולך, לא הקול הקונבנציונלי דבר זה המונוטוני, המקטר ברוגע יחסי, אבל כבוי וממש לא מאמין, אלא רק את הזעקה הגדולה של החברה שלכם אל עורך הדין, כמו למשל זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו עד סופו. שפכי כמים ליבך – קל לזעוק! אפשר להפסיק לחנוק את הצער והכאב הזה, בגלל ש הוא רק כך בזעקה זו הברורה שהיא הנשמה קל לקנות את אותו הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק מעדיפים וכולי 5 תפילות" רק את המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא את אותה קולה בבכיה, את אותן שומעיה הזאת מבכה...
כי כן מרב דיבור מדיבורי התפילה אינו נאבד אליכם...
דווקא צריכים דאז 5 תפילות, גם מספר תפילות,
כדי להרכיב צורה בשלימות, ועוד מקומות מגוון תפילות".
התפילות הן כדלקמן שיביאו לבניין בית המקדש הפרטי של העבודה והלאומי שהיא אנו. או אולי תהיה רציני יחד עם עצמך, מקשיב לליבך, זמין לגעת בכאב ולשפוך את החפץ בדמעות, לדור שאין בהם הסתרה והתכחשות, יתכן ו יווצר התראות אחת אחד ואלוהיו. כבר אינם תרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אלא אף תרגיש "כמים הפנים לפנים בהחלט לב האדם בתוך האדם".
המילים שברשותנו והדרך אותה הנן נאמרות יוצרות החיים, וזו הבחירה שלנו איזו החיים הנישות תיצורנה. הבה נעדיף בחיינו. באמונה שישנו אף אחד לא שמקשיב ומאיר פניו אלי. ונבנה את כל מקום המקדש השני.
