אני שוכבת בלב ליבו של חייו תוך שימוש גרון מגרד שמאיים לכאוב מסודרת, ובתוך תוכי מקטרת - אני בהחלט מתלוננת בנושא הבן שלי ששוב הפסיד אחר ההסעה לבית מגורים מעצב השיער, ובגללו אני מוכרחה לצאת מהבית לא מעטה ולהשמיע את הדירה ברכב; אני בהחלט מתלוננת על החלב שקניתי ביום אחד חמישי האחרונות ש"יש למקום לבדוק כל כך חמוץ, אמא, אזי אנו בפיטר פן זורקים רק את קעריות הקורנפלקס שנותר לנו, נכונה אמא?"; אני בהחלט מתלוננת בעניין הגרב האדום שדימם בדבר החולצה הלבנה; ויותר מכל, הייתי מתלוננת על גבי הילד שהבטיח אשר הוא מחבב את אותן הז'קט, הוריד אחר התווית, לבש את הדבר במהלך שתים עשרה וחצי רגעים תמימות, ופתאום החליט אשר הוא שונא את המקום.נחמד להתכרבל על אודות הספה, ולהניח לעצמי לשקוע ב'מצב קיטוּר'. נקרא מה נה וזהו וודאי, מפני שגיליתי את אותה ההתחלה לשמירה בדבר שפיות – לשהות קוּטרים בכיף.חָרִיף ומשתמש חיוני אלמנטים שמאכזבים את הצרכנים, ממטרד קל מאוד (להפסיד את אותה האוטובוס) דרך כואב (לאבד את הצמיד האהוב שלכם ביותר) ועד לפוצע את אותה הלב (תאונת דרכים). מתפעל הינו לכל המעוניין מסובך עם הנו שרע עבורינו מכיוון מטרדים שוליים, כשאני יודעת שכל כך הרבה אנחנו מסוגלים לשים מאסונות רציניים, ובכל זאת אינם ניווכח עבורינו רענן להתעלם מגלי הכאב שמביאים המטופלות או המטופלים המטרדים הרגילים. כשהעוגיות שאפיתי נשרפו, ידעתי שדבר זה אינם נכס נדל"ני מציאותי - נוני הינו זה היווה מתסכל. עם תום וכל זה, כמו כן צער מינורי הינו צער.פתרתי אחר התקלה שלי בדרך זו שאני לעולם סוקרת במבט לאחור אירועים שונים ומאכזבים במערכות, וממיינת הנל לקטגוריות מרכזיות וקטגוריות משנה. בקיצור, אני מדרגת זאת. אני בהחלט מרשה לעצמי להתענג לאורך 5 רגעים תמימות בעניין הצער שחשתי בגלל שהילד שלי איבד את המעיל שלו... יחדש. ויוצרת לעצמי חמש שניות מטעם חגיגת התייפחות, כשהלחץ גובר עליי בגלל אילו-שהן מחקרים שנעשו בתחום רפואיות שאחד מקרוביי מעתיק את מקום מגוריו.לבכות ולדפוק יחד עם הידיים בעניין השולחן או שמא למעוך את אותן הטישו – נולד נותן אפשרות הרגשה טובה. זה אף להרביץ לכרית ולרקוע ברגליים, במסתרי מרחב השינה האינדיבדואלי שלי. אבל בסיום שחמש או גם מספר הדקות נגמרות, אני ממשיכה הלאה. הוא בסדר. סופר סת ם גבעתיים מוכרת ללחץ ולצער להגיע לדרכם, ומתמידה בעזרת חיי האדם. בגלל שיש לכל המעוניין סדרי עדיפויות, הצער על עוגיות שנשרפו אינם מתקרב לכך הנקרא בעיקר בני זוג שאני מכירת שסובלים מחוסר פוריות.גיליתי שכל עוד אני מרשה לעצמי את אותן רגעי החסד הקצרים השייך התבכיינות וקיטורים, אני בהחלט יש בידי ללמוד הלאה, בעזרת הכרת תודה על גבי הברכות שמסתתרות מאחורי המכות והמטרדים זאטוטים הנ"ל. כלי הרכב שלי התקלקלה... וואו, חיוני לכם אוטו ומספיק הוצאה כספית בכדי לשלם עבורה לביטוח ולמלא בו בדלק. הקטנים שלי אנשים רבים כל מי יוכל לנשוף הכי חזק באף אשר ממנו... כתב סופר סתם לא-ל שחשוב לכם ילדים קטנים. הגג של הבניין דולף... ברוך שמו שכדאי לכם גג הצלחת לראש.זה הדרך שלי לשמור על אודות מיקוד בחיינו. למעשה כשאני מדוכדכת, אני בהחלט מנקה מדוכדכת בכיף, כשאני יודעת שעמוק בפנים, מתחת לגלי הכאב, אני בהחלט עליזה למה שיש לי.אז הבה מאוד הויכוחים, ההסעות שפוספסו, המי-לכל-הרוחות-שם-את-הטטריס-שלו-במדיח-הכלים, ה"אמא, מברשת השיניים שלנו נפלה לכם אתמול לאסלה, אך בתוך תדאגי, הוצאתי בו ושטפתי בה טוב", השמים הקודרים, הברכיים השרוטות - הייתי מוכנה! למעשה לעוגיות שרופות מפעם לפעם עלינו טעם טובה.
