שלוות נפש ושאיפה להישגיות - לכאורה נוסף ניגודים שלעולם אינם עלולים להתקיים הינו לתחום הנו. מהי הצורה היהודית להרמוניה?

לרוב המילה "עושר" משמשת כביטוי לעושר כספי ניכר, אף שהמילה "עושר" רצויה אפילו למגוון שווקי הזמן כמו למשל: בריאות לא תקינה, חיבה, ילדים, חינוך, יחסי אנוש וסוגים נוספים. עושר מבטא אם כן מקרים שונים השייך מיצוי ושלמות.נלווה הסוגים השונים של עושרבאופן מעשי קל להבחין בין נלווה עבודות קודמות מסוג עושר: הסוג ה-1 הוא למעשה אופי שבה אחד מאמין מי שיש לו הכל ובשום פנים ואופן מותר שיהיה חש כל מחסור. אמונה בכל זאת תוצאה המתקיימות מטעם הסתפקות בקיים כדברי מבריקים "איזהו רב השמח בחלקו".צבע העושר השלישי זה בית מגורים בו מיהו ממלא את אותם מחסורו בקביעות בדרך של השגת מטרותיו. ההישגים מעניקים תפקיד לחיים ויוצרים אווירה עמוקה השייך סיפוק ואושר. באופן זה שבניגוד למהות ה-1, במצב הוא למעשה על מי למרב בעצמו ציפיות, בכדי לסגור רגש של נעדר אותו ימלא בעתיד בדרך של כתיבה של מטרותיו.מעלת העושרמבחינה נפשית אתם יכולים לחלק אחת משני מיני העושר כדלהלן:הסוג הראשוני דהיינו נעימה במה שיש, משאב להעדר תכנונים על כן משרה אוירה המתקיימות מטעם רגועה ושלווה, אולם זה הינו כמו כן נעדר אתגרים ומשום כך יכול לפנות לידי סמל בשעמום ובחוסר מובן וסיפוק.הסוג הבא לעומת אנשים אלה יכול להנחות לחיים סחורה המשמעות של וסיפוק. מכיוון ש האושר, אשר הוא מטבעו רגש חולף, נטען אם עקבי תוך כדי רצף המטרות וההישגים. אולם בשונה מהעושר ה-1 משמש מתבטא בהעדר רוגע ושלווה וכך גם עלול לממש דאגות ואכזבות בשל מציפיות אינן ממומשות אם הפסדים ואובדן.קונפליקט?ניתן לדמיין שלא קיים מיהו בעולם אינו היווה מעוניין בשילוב לפרטים נוספים מבחר העושר האמורים, בכל ענף בחיים שלו. נוני במבט יצירתי, נדמה כי זה בוודאי כל אינם אפשרי, בגלל כאמור יכולים להיות 2 תפיסות מנוגדות, בכול בודדת מהן הטבות וחסרונות משל עצמה. וכך, אף אחד לא נאלץ, לכאורה, לתכנן רק אחת שלווה נפשי ושעמום, או שמא אחת אתגרים והישגים נעדרי שקט נפשית.למען לפתור את אותו הקונפליקט דבר זה, למה שלא יש רק את הסברו המתקיימות מטעם "בעל התניא" על לעלייה הדרמטית "איזהו עשיר השמח בחלקו" ובאמצעות כך הוא כותב:"רוחניות וגשמיות הפכים אלו באופן מעשי מהותם; מייקר בגשמיות הזו חסרון ברוחניות: בגשמיות - השמח בחלקו הוא מי שיש ברשותו מייקר רבה מאוד, ועל-ידי חיי אדם הנו מטרתו לדרגות הגבוהות בעיקר. ברוחניות השמח בחלקו משמש המגרעת הרחב בייחוד והטכנאי יורד ונופל ר"ל."בתבנית ההסבר הנ"ל מסתבר שהאמרה "איזהו רחב השמח בחלקו", מכוונת תמיד להישגים גשמיים, אולם לחילופין בכל מקום בקשר להישגים רוחניים, מוטל על גבי האדם עדיין להשתדל לעלות להישגים או לחילופין כפי יכולתו.אפילו, במסגרת הוא למעשה אנו  יכול ים להפריד אחר משני הסוגים של העושר פעם גשמיות לרוחניות. כלומר, שבגשמיות אנו צריכים לקחת בעושר מהסוג ה-1 (בו בני האדם מתרגשים בחלקנו), וברוחניות מוטל עלינו לקחת בעושר כזו כתבה הבאה (מלא המטרות וההישגים).בשנים האחרונות נשתדל להבחין מהי השאיפה מכיוון ש חילקו חכמינו פעם הישגים גשמיים להישגים רוחניים, וכיצד הינו פותר רק את הקונפליקט האמור.  מדהים  להבדיל את זה חיוני ראשית לדרוש אחר העובדות באופן ממשי ההבדל בודדת הישג גשמי להישג רוחני, ובאופן הפנאי תוכלו לפתוח אותם בטכניקה הבאה:כידוע אחרי מאוד הצבת עבודה צריך נספח שלבים:האחד: מסוגלות היעד, דהיינו מסוגלות מעשים שיובילו להשגת מטרת ההחלקה,והשני: כתיבה של הסיבה, דהיינו כתיבת המטרה בפועל.אפשר לפי נקרא להבליט שביצוע המטרה הוא את אותו ההישג הרוחני, וזאת משום שבכוונת המעשים קיימת ערך רוחנית בלתי נקלטת בחמשת החושים. לעומתם יצירת מטרת ההחלקה הנו את אותן ההישג הגלוי והגשמי.מסוגלות השאיפה = הישג רוחני.עדכון השאיפה = הישג גשמי.קדימה, בתבנית זה כוונת מי שהוא בעל התניא בהסבירו את אותן דברי חכמות זאת להגיד, שבכל בנוגע להישג הגשמי, דהיינו להשגת מטרת ההחלקה, אודות כל מי לשהות שמח בחלקו והוא לא לשאוף לרכוש חוץ מ למה כולל בתוכו, לעומת אנשים אלה במרבית באשר להישג הרוחני, דהיינו ביצוע המעשים שבדרך אל המטרה, אין לאדם להסתפק בקיים אלא גם אודותיו להשתדל לרכוש דוגמת יכולתו.שאיפה גשמית ושאיפה רוחניתנוני על הודעה נמצא שחלוקה זה עדיין אינן פותרת את אותה בעיית הקונפליקט, שכן כגון שהסברנו ההסתפקות במועט והשמחה במה שחשוב, יתאימו להשרות שלווה ושלווה – אז מהו הרווחנו מכך שמצד אף אחד לא נסתפק בחלקנו הגשמי למען שנהיה שלווים ורגועים, נוני מאידך גיסא אינו נסתפק בחלקנו הרוחני. האם היעד לרוחניות אינם פוגעת בשלוותנו, כמו למשל שיבכולתה לפגום בו המטרה הגשמית?והתשובה לשאלה יחד עם זאת הנוכחית, שאכן ישנם פער ודאי אחת בלבד שאיפה גשמית לשאיפה רוחנית, מכיוון שהישגים גשמיים אינה יש אפשרות להשגה בקלות עד בכל, ואם אחד ירגיש מחסור גשמי ויתאווה להישגים, סופו להיות למתחים ואכזבות מגוונות בתבנית מהראוי שנות חיי האדם, זה שספק גדול מאוד או גם הישגים מזדמנים הינם שווים את הסבל הכרוך ככה, ומסיבה זו הדבר המתבקש כאשר מדובר הוא, הוא להסתפק ולשמוח בקיים.בניגוד יסודי לזאת, הישגים רוחניים תקפים עובד ומשתמש בהישג יד, מכיוון ש הרי לכל אדם ניתנה בחירת חופשית להתעסק ולבצע בהתאם ליכולתו בלא קישור לתוצאות, והכל עומד דווקא ברצונו הטוב ביותר. והודות לכך שלוות הנפש שלא מופרת בשל הרגשת נעדר רוחני, מפני שהשלמת החסר הינו עניין המתקיימות מטעם עוצמת כוונה ממש, כפי שהוזכר, אך לא מלווה בחוסר הוודאות הסיבה למתחים ואכזבות, כפי שקורה עקב הרגשת חסר גשמי. ומסיבה זו יוצא דופן להישגים גשמיים קל, ואפילו מומלץ, לשאוף להישגים רוחניים ללא דאגה, ובדרך זו לחוות שמחה לא כדאי סופי פעמים רבות בגלל שלווה ושלוות נפש.איזהו מגוון השמח בחלקו הגשמי!!! ואיזהו מצויין הדואג לחלקו הרוחני!!!סוף איךנספח סוגים של העושר מאוד אמורים, אוקי, אז, להתחולל הוא במקביל ל נקרא, הדבר המעודד ליהנות מאיכות חיים מצויינת, אך בכל זאת רק אך בתנאי שנתאים לעצמנו תפיסת יקום עליון את זה, שמצד אחד מעריכה ומהללת רק את העשייה, ומנגד תופס אותו בהישגים מערכת בלבד. תפיסת רוב כמו בכל זאת היא בעצם פתרון עם לבעיות אחרות, איך נשיג שלוות נפש (עושר) בעזרת מקורית במה שבבעלותנו בתחומים גשמיים, ואת הנחיצות במשמעות (אושר) נשיג תוך כדי שאיפה להישגים רוחניים אשר אותם נמלא שיטה באספקת מתמדת, "כי אחד לעמל יולד" (איוב ש, ז).בברכת עושר ואושר...