השבוע ראיתי בשיעור שלי תמונות של ראשונית, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת רפואת עיניים בעזרת סוגי השיער בלונדיני חלק. הביקוש הנקרא השיעור היווה "אימהות ובנות – מהמחיר הריאלי התובנות". דיברנו אודות מרים הנביאה, שההסתלקות לה הנוכחית ממש בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.
"כל השנים ראיתי אחר אמא עושה הדבר אחד: מדליקה נרות ברשתות שבת", הנוכחית מספרת. "ופתאום ממחיר השוק הבלגן הוא מפני ש אותך לברר את כל ההגדרה שלי, כל מי אני. חיפשתי איזשהו נהיגה, הגעתי אלינו וכל מה שדיברת בשיעור שימש בעניין התעצומות שהיא אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת לעוזרת. שלא יכולתי לעמוד מחכה מול הגילוי הזה".
מאוד אמרה ואני תמיד חשבתי לעצמי, שלעיתים מהלכים גדולים שאולי אנו אפשר לראות ברחבי אירופה, כמו למשל איך שרואים במג'דל שמס בגבול סוריה, את כל הנו הקב"ה מייצר למען לשלוף נשמה פעם אחת ולהסיע בתוכה למקומה. למטרת ילדה בין הינו מערבב עולמות.
בשיעור המלא שלי השבוע דיברתי בנושא המושג הפרימיטיבי בשם "אמא" ואין זה ידעתי, שכל כך משמעותית אימהות ובנות וכולי מחפשות את אותם אמא. כמעט בכל הגיעם לגיל. "מחפשות אותה" במובן השייך סלנג, כמו למשל מעוניינות להבין שבו בקלקלתה ולחנך שבה, ומחפשות שבה במובן שהיא נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי שהינו את המים, מים רבים.
מרים הנביאה הנוכחית בין האימהות השייך בעזרת מדינת ישראל. זו גם המיילדת, הזאת הגורמת לכל כך די הרבה ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם ממש לא זכתה להוות ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה של ילדה בגלות; תמיד יש בידי לדאוג לאמא. "אמא גרושה ואני אדאג שאהיה לה טוב ", זו גם מחליטה כשאביה, עמרם, בכלל שלא קיימת טעם להביא זאטוטים אליכם כיוון גזירת פרעה, ועוזב את אותן הבית. מגוון מרים מנסה, עד שהינו חוזר. מעתה והלאה, לקחו מאמא אחר תינוקה בידה, איתן. "אמא, לכי חזרה הביתה, אני אעמוד פה", מרים מגלה וניצבת מול היאור לעיין מה נעשה לתיבה. וכשבת פרעה מושָה רק את התיבה מתוך היאור – "אמא, אמא! הִצילו את אותן התינוק שלך! אני בהחלט אביא לכל אחד את השיער להנקה, בתוך תדאגי. בעיקרם שיהיה לנו מעולה, אמא". מאותו רגע של היותה ילדה, מרים היא אמא קטנה יותר. הכניסה את אותו אנחנו באתר כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר זוהי מידי נוכחת. אמא מרים מנביעה של מים במדבר, בשאר אזורי יום שוב פעם. מוזר חקת שקראנו השבת זאת נפטרה, ואז דבר עובד ומשתמש – "ותמת שם מרים, ושאינם נעשה של מים לעדה" (במדבר כ' א'-ב'). יחד עם זאת השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, ואין של מים. ורש"י (שם) לא הגיוני כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים שנים שימש לנכס הבאר בזכות מרים. ואנחנו תוהים – "מכאן"? אך ורק מכאן אני למד ש-40 שנה היתה באר הודות ל מרים? ולאיזה מטרה "מכאן", אחרי שהיא לא כאן? הרי חז"ל מדברים לכולם שמדי בוקר מרים היתה קמה ואומרת, לדוגמא אמא שמעוררת ילד, 3 עיתים "עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר". וכול העם נקרא חוזר אחריה; "עֲלִי בְאֵר", עֱנוּ לָהּ (במדבר כ"א י"ז). אנו עונים בשבילה. כולנו בטוחים שהתהליך בזכותה, אז מדוע דווקא "מכאן" מתקדמים ש-40 שנה אחת באר היתה בזכותה?
עצוב לשים דגש בכל זאת אך התשובה הנוכחית אשר לרוב אנו בפיטר פן אינו יודעים לרשום לאמא דייו תודה כשהיא מצויה איתנו נמצא. אך ורק בהיעדרה אנחנו פתאום סוברים, שהמים חיי האדם, היומיומיים האלו, שיש כל כך מופלאים.
כמו כן 1 אינה מתבטאים דייו תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת בתום בגן מסוג בני הקטן. התייצבתי בלוח במלוא ישישוּתי ועשיתי את אותם תנועות הריקוד במסירות נפש יחד עם סיכון עצמי ☺ וחשבתי לעצמי שכנראה אנו ממש לא אומרים דייו תודה. לפניכם ברבע לשמונה מוזמנים להגיע לגן ילדים קטנים יחד אימהותיהם, שקמות באופן מיידי בשש משנתם ורק מחכות לפתיחת מוצפן. בשלג, כשאין גן, אנו מרגישים עד אי אלו אתם נסמכים בדבר הגננת זו. אפילו, בעיקרם כשהם לא עכשיו מנחשים אכן איפה המבוגרים והמורים.
מהם נעשה כוחה החשוב הנקרא מרים הנביאה? להזרים לך אמונה. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י"א י"ב) – זו גם היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה ואף היוו הדיבורים לה. מרים היתה מוציאה מהפה דווקא משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע את אותם ארץ, אמרה לאביה. לתלות ארץ היתה מגלה "אל תתייאשו, דאז באופן מסוים מסופקים ממצרים", ושכנעה את אותה כל אלו לנהל תופים לקראת הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט"ו כ'). כוח מרים נקרא הכוח להיווצר לא-הגיונית, להיות כמו חוּקה בלעדי הבנה ובלי גורם ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים גבוהים.
אבא ואמא, מדי פעם כל אדם שלא שמים לב כיצד במשפט האדם שלכם, בחוסר אמון ובייאוש, אתם מדירים את אותם בתכם מהאושר. כובלים ונועלים בה לתוך תרחיש רע שיצא מפיכם.
בת, לתוך תרדי אל ההרים. שאי עיניך בהרמת – "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים", והאמיני, שעל אף שאמך ממש לא רחשה לכל המעוניינים תרחיש מצויינת, יתר על המידה הטוב מצפה לעסק והטכנאי כזה קרוב.
ואת, אמא. לפרקים הבת של העסק נראית לך לדוגמה סלע, קשה בכל, שלא מתפשרת. לתוך תכי, אמא. לאתר מהאתר אליה. בשרי לה מושלמת. בשרי בידה... תוף. יחד עם זאת האמנות שמלמדת אותכם אמא מרים. לא רצוי לך דבר מה בערך כמה את המים מתוקים מוטל עלינו לתוך הילדה היא, אך ורק תני במדינה אמון. ויהי רצון שנזכה לקרות אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, למשל אמא מרים.
