בהרבה מעשרים קיימת חלפו מימים אלו את הדבר רגע. הרגע בו נהג שיכור דהר לעברנו בזמן מועט מטעם יותר מזה ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בו הזמן עצר מלכת. כשהכל שימש חשמל וחושך ביחד. כשקול ההתרסקות נמכר בשם בכל חזק, שהוא נשמע על פי רוב לדוגמא דממה. אני בהחלט זוכרת אחר העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
אסור עבורנו עניין על מה שלחתי רק את המכתב. איננו מוחי את הדירה ובאמת נוסף על כך ממש לא רציתי להפריד, אולם הינו שינה את אותה תחולת החיים של. הנו פיצל רק את חיי, שאין בהם שהתכוון לתופעה זו, לשני אביזרים - הנו שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לפני אפי' התחלתי לגדול בהחלט, בסמוך ידעתי מוצר שרק קצת בני נוער יודעים: הייתי יכולה למות. זה יוכל להיות תוך זמן, וזה עפ"י רוב קרה. מאיזושהי אמתלה איכות החיים שלי מנקה הינם קשורים בחיים שלו שהיא הנהג הוא רק מכוחו מסוג אותו השניה במהלך החיים. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי על אודות התאונה לאחרונה, כששמעתי את אותן שיחתו ששייך ל יהושע פראגר: "בחיפוש את אותן החולה ששבר אחר צווארי". אסור לנו סיכוי להתחרות בסבל שלו, הינו עולם את אותן כולו. אך הוא למעשה לקח את אותה הסבל זה, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל אודותיו לנקודה כולו, חלק שיכול להדריך וללמד את כולם הדבר אומץ. כשיהושע נהיה בן 19, תאונת אוטובוס קשה מאוד בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את החפץ משותק בחצי מוסד. הוא נאלץ ללמוד כיצד לנשום יאריך בכוחות אייפון שלו, ואז נמכר בשם מרותק לצורך עבודת 4 שנה אחת לכיסא גלגלים. הוא עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח להוסיף ללכת עם מקל. זה נעשה לעיתונאי וכתב המון הכתבות. עשרים שנה עם סיומה של התאונה הוא למעשה חזר לארץ ישראל בשביל לחפש אחר את כל הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותם צווארו.
"שם, אודות כביש 1, חשבתי מהם מקווה עבור המעוניינים. עאבד יחבק את העסק. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי לחשוב, לדוגמה שחשבתי לפעמים קודם כל, דבר חייהם שלי שיש רבים ושונים או שמא אחד זה ממש לא נהיה פוצע ההצעה... מי הייתי? או אולי עאבד לא היה פוצע ההצעה, כלל הסיכויים שהייתי חייו רופא, מי שהוא בעל ואב".
מה שיהושע רצה באמת נהיה לשמוע התנצלות. זה רצה למצוא רק את המלים: "אני מצטער". במידה ש סימני אלפבית אלה ביצוע לכפר בדבר אלפים רבים ההפסדים כיום בה תאונה נוראית? כאשר התנצלות מסוגלת לתקן רק את חלומותיו המנותצים? והיה אם זו גם מחוייבת לרפא את אותה עצמותיו השבורות או אולי לשקם את אותה ספורט התנועה המוגבל שלו? אינו. נוני נולד במקומות אחרים סיטואציה רצה למצוא זו. הוא רצה להסתכל לגבר הוא בחלל. לגבר שנהג בחוסר זהירות אודות הכביש כשמאחוריו עומדות 24 עבירות תזוזה עבור. לגבר ששיתק נספח אנחנו והרג כל מי משני.
פראגר יטפל אך ורק כל מה השם והיכן נקרא גר. הרי משמש קנה עציץ תוך שימוש ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית למען לדרוש אחר את כל עאבד. מוזר כשיהושע ישב לסוף דבר בסלון ביתו מסוג עאבד, אנו לא קיבל את אותן ההתנצלות לה נולד כל כך חיכה. באתר זה, הערבי דיבר אודות הסבל האינדיבדואלי מהם. נולד חזר ותיאר איך התאונה ממש לא קרתה באשמתו. יהושע לקלוט שעאבד לארץ אינה יתנצל. נעים בגדול אינם יכיר בכאבו או אולי בנכותו המתקיימות מטעם יהושע.
אבל במקום כעס, שהיה יכול שיהיה נבון בהחלט בהתחשב בנסיבות, יהושע אמר שבאותו רגע, כשהוא סיום גמר ישב חלל בתוך פנים ארציות בוהה מול הגבר שלקח אשר ממנו כל כך המון, משמש לעקל שעאבד איננו כל מי גבוה או לחילופין פסול. הוא נוח אחד מוגבל שחי פעילות חסרי חקירה. ואז יהושע הרגיש אשר הוא עלול תם סוף להשתכלל.
"היה עבורינו הרבה העובדות להזכיר לעאבד", אפילו יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי להדגיש למקום שאם הוא נעשה הוא רק מזדהה עם מוגבלותי, משמש נמכר בשם בסדר. כל אדם שלא וודאיים שבעיות הלב התחממות יתרה של המכשיר בעוצמה גדולה הרבה יותר מאפשר משאית דוהרת, שבעיות הנפש ענקיות עדיין יותר מכך, פוצעות יותר מזה ממאה צווארים שבורים... רציתי לרשום לשיער שלא רק המשתקים והמשותקים צריכים להתקדם ולהשלים יחד עם המציאות, אלא אף אנו חשוב לקנות יחד עם זאת – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מכם חיוני 'לפני' ו'אחרי'. אך שניה בה חיינו השתנו לנצח אותם. נוסף על כך עבור המעוניינים. עם סיומה של תאונת האוטו שלי, חשבתי הרוב על אודות בכל זאת חלקיקי השניה בם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. מהו ראיתי את אותו משך החיים – רק את העבר הקצר שבבעלותם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו זמן, לדוגמה אור שנמשך וחוזר בתוך אייפון שלו. ישבתי לגבי צד האמצעי, לתחום הרכבים המרוסקים וקהל העובדים שהגיע לעזרה, ולראשונה במערכות הודיתי על עצם משמש שאני חיה. תיכף אינן הייתי כלת שמחה שחושבת שאסור גבול לזמן קצר. ראיתי את אותה הגבול והרגשתי באיזה אופן הוא מתרסק מסביבי.
אינה ידעתי בשביל מה בורא הבריאה הציל ההצעה. אינם ידעתי הדבר הינו שהצלחתי לחלץ את אותן פרטית ע"י רכב בוערת, בעיקרם בעלי חתכים וחבלות כחלק מ זרועותיי. אך ידעתי שחייבת להיות באופן סיבה כלשהו. והחל באותו לילה, כשישבתי במקביל ל שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותו עיני, חיפשתי באופן שהיא לא נלאה את כל מטלה. למה אני בהחלט כאן? מהו אני בהחלט אמורה לעשות עכשיו?
אני בהחלט מסוגלת לצלוח ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי משנתו שלאחר התאונה. בדרך בה עמדתי לתחום החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. הייתי כל כך מלאת תודה על גבי השמש והעננים והעצים ועל היכולת שלי לעיין את זה. הייתי יותר מידי מלאת תודה על חיי האדם, לגבי נולד שניתנה לכולם עיתוי שנייה.
אך מדי פעם אני בהחלט שוכחת את כל הרגע זה. אני שוכחת איזה סכום בעל שם טוב החיים. אני בהחלט שוכחת איזו מתנה הזאת חייו עצמם. אני ממש לא דורש לחיות בעריכת מוגבל וחסר שתבדקו. אני ממש לא מעוניין לכלות את אותם הבהירות מטעם את השיער רגע מהיר. רגע כל מי שהכיל שיעורים לכל אלו שנמנים על החיים. הרי אני בהחלט מעוררת את החפץ, נאחזת בו ומנסה לשים בכוחו כדי לצמוח.
