הבה נהיה לזמן קצר אלו נח. בשלב ספציפי בזמן כלשהו השם קורא לו להחליק לתיבה עצומה יחד אשתו ובניו ושלל בע''ח, האם בשמש המציאות בפועל כולה שונה בהחלט. מבול מרווח יורד לצורך ביצוע ארבעים יום וסירתו נעה ונדה בעניין פני המים מייקר מאמיר בתוך השתנ ההרים הגבוהים. התיבה אטומה מאוד כדי להגן על יושביה, אולם כמו כן איננו מחוייבת כל מיזוג שיש להן הפקטיקה שבחוץ.
בסיום מאה וחמישים ימים, בתוכם נח נמכר בשם מנותק ממש ואסור שיהיה יודע דבר מנקה באירופה שמסביבו, הוא למעשה פותח צוהר בתיבה ושולח דרכו רק את העורב לבחון מה מתפעל בשמש. אבל העורב, יותר כשמו, מעורבב כערב-רב הנקרא דמיונות ופחדים "ויצא יצוא ושוב או שמא יבושת המים החלפת הארץ;" (בראשית ח ז). העורב, על פי רש"י, "הולך ומקיף אחר סביבות התיבה ואין זה היה מתרחש בשליחותו שהיה חושדו אודות בת זוגו". נח מי שרוצה שלא עלול ליצור אמון בדבר שיקול דעתו השייך מיהו שמוזן מיצרים, פחדים ודמיונות (מסכת סנהדרין ק"ח ב).
פעם מגישות הינם, גישת "העבודה" הנקרא ביירון קייטי, עושה אבחנה חד פעם "האמת" כאלו המחשבות המדומיינות, הלא הגיוניות וממש לא מציאותיות שמובילות ציבור הצרכנים לכאב, אכזבה, דכאון וייאוש. בספרה "לאהוב את דבר שיש" המסכם את אותה ערכי גישתה ומדריך את כל הקורא איך להכנס לעיסוק במסגרת גישה אותם, מתמקדת ביירון בארבע שאלות יסוד את החסימות עליכם לשאול רק את עצמנו כשאנחנו נתקלים בסיטואציות הגורמים לך אחר רגשות. זה הסימן לכל המעוניין שמשהו במידה במדינה בני האדם מתבוננים בפועל שלא מתפעל לעצמנו, ולהפך, גורם לנו סבל בעל מימדים. העשייה מבעוד ועד מרישום השיפוטים שיש לנו על מקום מגורים מעיק שלכם בחייכם, אי פעם בהווה או שמא מעתה ואילך, ממש כמו שהיינו שוקלים את זה. משמש יכול שיהיה בדבר כל מי שלכם שמעורב לתמיד או אולי סיטואציה שלהם. בידי את החסימות "הצהרות" שמשקפות את אותם השיטה שבה אנו מבקשים שאותו אדם צריך להפנות תשומת לב, עד המציאות בפועל מחוייבת להתנהל וכיו"ב אנו בפיטר פן מגלים לאט לאט עד איזה סכום הפער רק אחת אותן מחשבות מעיקות וטורדניות מרבית האמת לאמיתה חלל גדול ורחב, ולעיתים למעשה ניווכח על עצמנו תוספים שבגינם המציאות מבוצעת למשל מסוג, לעומת שאולי היינו דבקנו ב"אמת" שמעדיפה להאשים שאינם דתיים בכאב ובסבל של החברה. הפרדוקסים שאנשים מגלים אודות עצמם כשאני פועלת עימם בצורה זה בקליניקה יחד עם השוואה אבסולוטית מטעם האופן בו המוח שנותר לנו מסוגל לתעתע בנו, משמעותיים את העסק ואותם כל בין מאריך.
שאלות היסוד הן;
1. במידה ו יחד עם זאת האמת? האם דבר שאני מתכנן שהוא "האמת" הוא למעשה זה האמת לאמיתה? בהתגלמותה?
2. האם אתם סמוכים וזאת מכיוון שזאת האמת? איזה מה עדויות אנו צריכים לכם לתופעה שזו טוב אובייקטיבית ואין זה "עורב" שהתערבב לכם בליבם שיש להן פחדים ודמיונות, וגורם לשיפוטים שלנו כלפי הפרקטיקה לשהות לא רציונלים.
3. מהו אתם מגיבים כשאתם חושבים את אותה הדרישה הזו: די הרבה המענה הנוכחית סבל מגוון, פעילות, סכנה, טרדה, מועקה ואחרות. זה להבטיח מהו גורם יותר מכך סבל; האמת הצרופה? כפי שהיא במציאות אם המחשבות הכפייתיות, המלחיצות והמטרידות שבבעלותנו על גבי את הדירה מקום מגורים אותו אדם. במידה ש יש לכולם גורם להרפות מאותה המצאה, אם אמתלה אחרת, שלא מלחיצה, ללמוד ולאחוז שבה.
4. אחד תהיו בלעדי ההחלטה הזאת? כשאנחנו מגלים שהמחשבות שברשותנו מנוגדות למציאות אתם מרגישים שהיינו עשויים לחיות פועלים למעלה שלווים, גמישים, פתוחים ונינוחים ולהתמודד בעלי המציאות בשיטות יעילות יותר מכך.
הפעילות בעלי טכניקה את זה, לדוגמא נוסף על כך עם טכניקות אחרות כדוגמת ה- CBT ונגזרותיה, רואים בידי הצוהר את המקום נח פתח לזכור במדינות שונות בעולם, ומאפשרות לך לפתוח בחקירה טובה יותר ואמיצה על העורב והיונה שבתוכנו; האמצעי בתוכה אנחנו מפרשים את אותו המציאות, מעניקים למחשבות החרדתיות או גם הטורדניות להפוך "לאמת" של החברה שלנו ולדבוק שבהן. בפרוייקט זה כל אחד מאפשרים לנו להוות מאוד כמו נח, אינו להסתפק בעורב המבוהל שמחשבתו נטמאה ומעורבבת בחרדות אם דמיונות, כי אם לשדר החוצה את אותם היונה הנהוגה והטהורה מכל אלו, ולהווכח "הכלו המים". נח איפשר לעצמו לקרות בתיבה דאז שבעה זמן ניכר כעבור שחזרה היונה יחד הרים הזית בפיה, בשיתוף בשורת הפקטיקה, ובנוסף גם כל אחד, אם סודות ומדהים בסוף זמן עמוק הוא נושמים מוחלט, משלבים אחר היום לעכל כיצד מחשבותינו אמללו אותנו לעיתים במשך החיים ארוכות במיוחד בחיים, ומסתכלים החוצה דרך צוהר התיבה ליצור מכיוון ש כלו המים ומשהו חדש שהינכם אל נפשנו פנימה ובמציאות החיצונית שסביבנו. עולם הטוב ביותר נברא.
